הן בסוף ירצו להיות בכנסת!

בתקופה הדרמטית והאפלה ביותר בתולדותיה של מדינת ישראל כותרות מהסוג הזה לא יזכו לעניין ולחשיפה ובצדק, אבל בשביל שההיסטוריה תזכור עוד כמה דברים, חוץ מתלאות היהודים, אני רוצה לספר לכם שבשבועות האחרונות מתרחש אחד המאבקים המשפטיים המעניינים ביותר, שלא לומר החשובים והמרתקים ששם פוקוס על השאלה שנדונה בחריפות במהלך השנה האחרונה לפני פרוץ עלינו מלחמת שמחת תורה. שאלת ה"יהודית דמוקרטית".

דווקא בימים אלה כשרבים מאיתנו מרגישים יותר יהודים ויותר ישראלים, ממשלת הימין שולחת להאג את זקן חכמי ישראל הדמוקרטית אהרון ברק. כי גם בימין מבינים שעדיף לנו לבוא לאירופה עם פרצוף דמוקרטי שיודע לדבר את שפת השוויון והזכויות ובשמם דווקא לתבוע את זכותה של ישראל להגן על עצמה.

ישבתי היום (15/1/24) בבית המשפט המחוזי בירושלים עם כמה מחברותי בארגון נבחרות, נשים חרדיות שביקשו לפני כשנתיים להתפקד למפלגת ש"ס, ביום חמישי האחרון ישבתי בבית המשפט המחוזי בתל אביב עם כמה חברות אחרות שביקשו להתפקד לאגודת ישראל וגם הן סורבו.

סתם בשביל הידע לא רק הפיקנטי, היחס שהפגינו המפלגות לבקשה, עוד הרבה לפני שהתבשלה לתביעה משפטית היה שונה ומעניין בתצורתו והכי לא צפוי ממה שחשבתם.

בשעה שבש"ס נקטו בהתעלמות מוחלטת ומתנשאת מאיתנו, גם בשעה שכתב התביעה היה מוכן ועומד, סירבו אפילו להידבר כנהוג עם הקולגות, הם לא ענו למיילים שלנו ובגדול לאוויר היינו בעיניהם. באגודת ישראל ענו בשורה אחת לקונית פולנית בגוף המייל "אין עכשיו מפקד", בדגל התורה לעומתם הוציאו לי באופן אישי מייל רשמי ומנומס עם לוגו המפלגה ובו כתב משה גפני שההחלטה נתונה בידי מועצת גדולי התורה שתדון בעניין בישיבתה הקרובה. אמנם לא קיבלנו תשובה עד כה והחלטנו לא ליצור עוד עתירה גם מולם, אולי בגלל שאם בחרת להיות שוביניסט, לפחות תהיה מענטש, אנחנו נעריך.

שני תיקים שמתנהלים במקביל בשנתיים האחרונות, על ידי עורכי הדין חגי קלעי, נטע סרוסי, עדיה שנוולד ותמר בן פורת, שגם אם נמתחים מעבר לקצה גבול היכולת של זמן מרחב, מספקים מבט ייחודי וחד פעמי לקונפליקט המרכזי שהוציא המונים לרחובות בשנה האחרונה. שאלת יהודית ודמוקרטית. שאלת בסיס של שוויון זכויות לנשים וזכותן להיות חברות במוקדי כוח ובשולחנות קבלת החלטות, גם אם סביבם יושבים חובשי מגבעות מזוקנים, שבגדול משתפים פעולה עם נשים שלא דומות לאחותם.

שני תיקים אלה מהווים למעשה את העונה השנייה של בג"צ אגודת ישראל, אותו יזמה עורכת הדין בן פורת אליה חברו ארגוני נשים נוספים והצטרפנו בנבחרות כעותרות צללים כמעט לפני עשור, אי שם ב 2015. מאז קרו כל כך הרבה דברים ובעיקר שאלת מעמדו של בית המשפט מול הפוליטיקה ומוסדותיה הועמדה למבחן קשה שקרע את העם.

בג"צ אגודת ישראל שנמשך כ 4 שנים עסק בשאלת תקנון המפלגה שסעיפיו נכתבו באופן שרק גברים יכולים להצטרף לשורות המפלגה כחברים.

למה אני אופטימית יחסית, כי אם תקראו את הטיעונים המשפטיים ב 2015 של אגודת ישראל, תרגישו משהו בין זעזוע מוח, שיתוק חלקי, לרעד בלתי נשלט בגפיים. אז מנמקת אגודת ישראל את לשון התקנון בתשובות שערורייתיות וחסרות מודעות כמו "איננו מאפשרים גם לילדים להתפקד למפלגה" או "נניח ששמן ירצה לפתוח מפלגת שמנים, מותר לו לאסור על הרזים להתפקד אליה" אכן כן, ענתה לו אז השופטת ברק ארז בלשונה הזהב, "יצטרכו במפלגת השמנים לקבל גם שמנות". וכך הררי ניירת ותשובות שמראות שב 2015 היה נחשב סבבה להדיר נשים ולהצהיר על כך.

פסק הדין שניתן בבג"צ אז בהרכבו המורחב, הורה למפלגה לשנות את תקנונה באופן שלא ישתמע ממנו שהמפלגה מיועדת רק לגברים וכך היה. בעקבות פסק הדין אז ש"ס ממהרת להצהיר בפני העליון כי גם מבחינתה אין חסם תקנוני לקבלת נשים בעקבות תיק דומה שמונח לפיתחה.

אי שם בשלהי 2021 בגיבוי בג"צ, בשטח יש יותר אומץ.

22 נשים חרדיות מגישות בקשות התפקדות לראשי המפלגות החרדיות, ש"ס אגודת ישראל ודגל התורה. כבר סיפרתי לכם איך הם הגיבו על ספקטרום המענטשליכקייט, בשורה התחתונה התשובה היא לא ולמרות היותינו חרדיות ופמיניסטיות רחמנא לצלן, עברית פשוטה אנחנו מבינות.

עו"ד חגי קלעי ומשרדו ראו בתיק הזה קייס מעניין והחליטו לייצג את הנשים ואותנו בנבחרות שמשמשת כעותרת, פרו בונו, ומאז אנחנו צועדים יחד בצעדים לא בלתי כבדים, במסדרונות בתי המשפט המחוזיים בבירת יהודה ובבירת ישראל, קוראים ושומעים את כתבי ההגנה של אגודת ישראל וש"ס שקו ההגנה המשותף שלהן "אנחנו מפלגה בלי חברים" שמעתם? מחוכם לכאורה. "אנחנו לא מדירים נשים, כך יטענו בש"ס ובאגודה" אנחנו מדירים בני אדם. כל מפלגה תטען זאת באופן שונה בניואנסים, אבל זו השורה התחתונה.

 אם חוק המפלגות מגדיר מפלגה "חבר בני-אדם שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוגם בכנסת על ידי נבחרים" הרי שפה מצהירים בש"ס ובאגודת ישראל, אין בני אדם מסוג זכר או מסוג נקבה ו"חלילה" כך הם טורחים להדגיש, בלומדם היטב את פסיקת בג"צ "חלילה לנו להדיר נשים, אנחנו מדירים גם גברים". אנחנו מדירים כל הומו סאפיאנס, או כל אורגניזם חי, כולל זבוב על הקיר.

באחד הדיונים הקודמים הציעה השופטת שנשב לשיחה עם ש"ס ונמצא פשרה, הם הסכימו, בסוף נעשה זום עם בא כוחם לשיחת הפשרה "אוקי, מה יש לכם להציע כפשרה?" ישאלו באי כוחן של הנתבעות "אין לנו מה להציע" יענה עורך הדין של המפלגה. השיחה הסתיימה כעבור דקות ספורות.

אז כאמור ישבתי היום באולם הדיונים במחוזי הירושלמי, השופטת בזק רפופורט, דתיה ועטויית כיסוי ראש ניסתה להבין איך יתכן שהמפלגה פועלת בניגוד למה שהיא רשמה בעצמה בתקנון. עורך הדין של המפלגה מצא עצמו בלופ משפטי מתיש בו הוא מנסה להסביר שבגדול מותר למפלגה לעשות מה שבא לה. בשורה התחתונה, השופטת מוטטה את קו ההגנה המוזר יש לומר, על מפלגה נטולת חברים ושלחה את ש"ס להחליט, או לשנות את תקנון המפלגה למפלגה נטולת חברים ואז תיבחן החוקיות של מפלגה מסוג זה. או לקבל את הנשים האלה "אבל בסוף הן ירצו להתקבל לכנסת" נפלט בשוגג לבא הכוח הש"סי כשהוא ממהר להצהיר בהתנצלות חיננית "כמובן אין זה מייצג את עמדתי האישית" כך הצהיר גם עורך הדין של אגודת ישראל בחמישי האחרון.

מה המסקנות שלי לעת עתה?

1. הטרמינולוגיה החרדית השתנתה נקודה. כבר אי אפשר להדיר נשים מהמקפצה צריך למצוא טריקים חדשים, זה לא מידי משמח אבל בפרספקטיבה היסטורית ככה דברים משתנים.

2. יש לי מסקנות קצת מרושעות על עורכי הדין הספציפיים שבחרו המפלגות כבאי כוחן, אבל אני במוד של אהבת ישראל, גברים ונשים ללא הבדל אז אניח לזה כעת ואת הפרטים העסיסיים ארשום בזיכרונותיי.

3. פרצוף דמוקרטי הוא אינטרס ביטחוני של מדינת ישראל והשבוע האחרון בהאג מוכיח זאת.