ההפרדה רעה לחרדים
החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שקיבל לאחרונה עתירה של שדולת הנשים לאסור על קיומה של תוכנית לימודים ממשלתית בהפרדה מגדרית, עוררה סערה ציבורית. בסביבה שלי בטח יכעסו עלי, אבל אומר במפורש: נשמתי לרווחה.
לפני כשנה וחצי התקיים באצטדיון ארנה בירושלים כנס ענק, בחסות העירייה ובמימונה, תחת הכותרת "סכנות האקדמיה". בכנס השתתפו עשרות אלפי תלמידות סמינר חרדיות מכל הארץ, ששמעו נאומים חוצבי להבות מפיהם של רבנים מהשורה הראשונה. המסר לנערות החרדיות, שהפנימו או לא, היה שאקדמיה זה רע, וממש לא משנה אם הלימודים מתקיימים בהפרדה או בכיתות מעורבות של נשים וגברים. בעוד שנים מעטות הנערות הללו יהיו נשואות לאברכי כולל, יהיו להן כמה ילדים, הן ישלמו דמי שכירות גבוהים, במקרה הטוב הן יועסקו בעמותת חינוך פרטית שלא תמיד תשלם בזמן את שכרן הזעום, ובמקרה הרע לא תהיה להן כלל עבודה או שהן ייאלצו לעבוד כזבניות, כפקידות או בתפקידים דומים.
למרות כל ה"סכנות" והאזהרות, הציבור החרדי נוהר לאקדמיה ולא מעט נשים וגברים משתלבים בעולם התעסוקה. בה בעת, כאילו בלי שהרגשנו, מופעי טרור הצניעות הולכים ומתגברים והריאקציה מכה בכל פינה. ב"המודיע" כבר מצנזרים את המלה "אשה", בבית שמש מקצים לנשים מעברים ומדרכות מיוחדות. בגני שעשועים ובספריות ציבוריות לילדים ביישובים מסוימים יש הפרדה בין בנים לבנות. תמונות של נשים, ילדות ונערות נעלמו מספרי ילדים ומחוברות קומיקס. אוטובוסי המהדרין נהפכו לנורמה, נושאים בירכתיהם נשים שלא הכירו את המציאות הלא כל כך רחוקה שבה נשים וגברים נסעו באוטובוס אחד, משפחות וזוגות ישבו יחד ואיש לא טען שהם פחות חרדים ויראי שמים.
חומרות הצניעות הן מפלצת שאינה יודעת שובע. יותר מזה, הן נהפכו למקור פרנסה שופע לאין־ספור עסקנים ועסקניות, שהצליחו לשכנע את הממסד האקדמי והממשלתי שהדרך היחידה ל"תיקון החרדים", שם קוד לשילובם בצבא, באקדמיה ובשוק התעסוקה, עוברת דרך יבוא חומות ההפרדה למרחב החילוני, ויצירת גטאות לימוד נפרדים ומצונזרים לחרדים הנאנקים תחת עול הפרנסה ומחכים ליד גואלת ומתחשבת.
העסקנות הזאת אינה זוכה לשבחים בחברה החרדית. למעשה, ככל שמתרבים מסלולי הלימוד והעבודה הנפרדים, הציבור החרדי מגביה עוד יותר את החומות שמאחוריהן הוא מסתגר. קריאה בעיתונים חרדיים תלמד על המלחמה התודעתית בנושא. המסלולים הייעודיים לחרדים, שבהם יש הפרדה מגדרית, הופכים לאבן נגף משמעותית לחרדים ולחרדיות עצמם. המסלולים ה"מותאמים" נהנים מיוקרה פחותה, ומשאירים את החרדים בתוך גטו חדש, בלתי עביר.
לא מעט חרדים וחרדיות היו שמחים להשתלב במסגרות כלליות רגילות, אבל הם מרגישים שהעין הקהילתית בוחנת ושופטת אותם. על פי רוב מדובר באנשים בוגרים, נשואים והורים לילדים, לא בבני נוער הזקוקים להשגחה. עצם קיומה של מסגרת נפרדת מחייב אותם ללמוד בה, כי היא נהפכה לסטנדרט מחייב. אם יש אופציה "מהודרת" יותר, אבל אתה בוחר בחלופה שבה ההקפדה פחותה, אתה פחות חרדי.
נשים חרדיות אמרו לי לאחרונה, "אנחנו מעדיפות לעבוד או ללמוד עם גברים חילונים, ולא עם חרדים". אני לא יכולה להתעלם מהטיעון הזה, שלמעשה מוכר לי היטב.
חרדים וחרדיות החפצים להשתלב בחברה מודעים לכך שבעולם שבחוץ הם ייאלצו לעבוד בסביבה מעורבת. רבים מהם חפצים מלכתחילה להתחכך בעולם החיצוני. אבל כשהם פוגשים בו בפועל קורה דבר מוזר. איכשהו, על פי רוב גברים חרדים שעובדים עם נשים שאינן חרדיות נוהגים בהן בכבוד ולא מבקשים מהן להיעלם להם מהמרחב. כשהגברים הללו פוגשים נשים חרדיות, הם חוזרים לפתע לסטנדרטים מהבית. נשים חרדיות צריכות להסתלק להם מהפריים. שוב מי שנפגעות הן בעיקר נשים חרדיות.
על רקע התשוקה הגדולה להפרדה בין גברים לנשים, אני לא יכולה להפסיק לשאול את עצמי ואת סביבתי: איזו משמעות יש להכשרה בהפרדה של פסיכולוגים, עובדים סוציאליים או אנשי מקצוע בכל תחום אחר, אם בסוף תקופת הלימודים עליהם לצאת לעולם ולגלות נשים שמסתובבות חופשי, ללא רצועה על הפה? מה יקרה רגע אחרי קבלת התואר המותאם, המונגש והנפרד, אם בשוק התעסוקה יפגשו הבוגרים נשים חרדיות וכאלה שלא, ויידרשו לתת להן שירות ולעמוד אתן בקשרי עבודה. מה תהיה הדרישה אז?
בעולם הפוליטי נראה שהדרת הנשים היא גזירה משמים. נשים אינן משתתפות בפעילות של המפלגות החרדיות, גם לא במועצה מקומית נידחת. האם נציגי הציבור החרדי אינם מתרועעים עם ח"כיות חילוניות ועם נשות ציבור שאינן חרדיות לצורך עבודתם? האם בעולם האמיתי באמת קיימים הסטנדרטים הללו? איך הצליח שקר ההפרדה המגדרית לקנות לו תומכים רבים כל כך? כדאי לבדוק מי מרוויח ממנו — וכמה.
נראה שיד ימין של הממסד הפוליטי החרדי מייצרת ומשמרת נכות תעסוקתית, מתוך התעקשות על דחיית לימודי הליבה ועל חינוך לבדלנות. בה בעת יד שמאל של אותו ממסד משמיעה קולות של השתלבות, תוך כדי יצוא הסטנדרטים הבדלניים לעולם החיצון. שתי הידיים יוצרות פרנסה בשפע לכולם. הבדיחה היא על חשבוננו, נשים וגברים חרדים החפצים להשתלב במרחב הציבורי, שמוצאים את עצמם שוב תקועים בחממות נצלניות, עם רמת השכלה פחותה ותנאי תעסוקה גרועים.
אני מציעה לכל העסקנים והעסקניות החרדים, שבטוחים שההקפדה על הפרדה מגדרית היא הדרך להראות לאחיהם את האור או לזכות באהדת הממסד החרדי הרבני — הניחו לזה. החרדים שמעוניינים להישאר בין חומות הקהילה אינם מעריכים את מאמציכם, וכך גם חרדים שחפצים בהשתלבות אמיתית בעולם, בלי שתייצרו מסלולים מלאכותיים שרק מפריעים להם ולהן להתקדם. אפשר להסתפק במסלולים הנפרדים הקיימים, לנסות לפתור בעיות מן השורש ולא ליצור בעיות חדשות. יש להפסיק להשתמש בהדרת נשים ככלי הכמעט יחיד להוכחת "חרדיות".