להביט לגזענות בעיניים
משום מה בזמן האחרון אני נשאבת לשיח המזרחיות והעדתיות, למרות שבכלל הטיקט שלי הוא הדרת הנשים מכל הצבעים והעדות המתקיימת בקהילה שלי, בעיקר ממוקדי קבלת החלטות ומהציבוריות.
ישבתי אתמול בפאנל העוסק ב"חרדיות מזרחית", מטעם תרבות' (הגייה במלעייל ות' אחרונה רפה) ארגון העוסק בתרבות חרדית יחד עם דוברים מרתקים, כמו עו"ד יואב ללום, אולי הדמות המזוהה ביותר עם המאבק, אהרון (ארי) איתן, דוקטורנט למשפטים ומחבר הספר "ידיד נפש" סיפור רגיש וייחודי על קורותיו של בחור מזרחי בישיבה אשכנזית וליאת מלכה, חברת המועצה הדתית בזכרון יעקב, החרדית היחידה בארץ שמשמשת כנציגה, ופעילה חברתית פוליטית.
הייתי שם, כי הנושא בוער בי וצף בכל פעם, איך אוכל להמשיך לדבר על הדרת נשים? בלי לחשוב על הילדות המזרחיות שיושבות בבית כמה חודשים בתחילת כל שנה? איך אוכל לנטרל את התחושות הקשות מול אלפי עובדות הוראה מזרחיות מוצלחות, שאין להן שום סיכוי לקבל משרה או תקן בחינוך העצמאי? איך אוכל לא לזכור את המחירים שמשלמים אנשים שנאבקים באפליה הזו, את הפחד בעיניים של חרדים מזרחים מהזדהות עם מאבק כזה, את השתיקה של הקרבנות?
אז אני חרדית ומזרחית, ומזרחית וחרדית, ואולי דווקא הזהות המזרחית שבי מובילה אותי למאבק על זכויות נשים באשר הן ואותו מאבק פוקח את עיני בכל הסוגיות המעמדיות, גזעניות, עדתיות. אי אפשר לנתק, למרות שלא מעט אומרים לי "תבחרי מאבק". אני מסרבת לכך באדיקות.
הרבה נושאים מעניינים עלו בפאנל, אחת השאלות היו האם הגזענות החרדית היא מובחנת ושונה מהגזענות הישראלית הכללית, או זו שבציונות הדתית, אני בוחרת לשתף אתכם בהודעה שכתב לי אחרי הכנס, חבר חרדי יקר החפץ בעילום שמו, שצפה בכנס בשידור חי בפייסבוק, אני מביאה את דבריו כפי שהם, בלי מסקנות יתר, בלי ניתוח, פשוט להניח על השולחן את התופעה ומאפייניה כפי שהשתקפו מדבריו"
"לאחרונה חדר מאוד לשיח המזרחי החדש העיסוק בגזענות במרחבי הציונות הדתית. יש לי הרבה מה לומר בנידון, אבל זה שווה דיון נפרד.
מה שכואב לי במיוחד (למען האמת תכננתי להגיע לפאנל כדי להעלות את זה, ולא הסתייע, כאמור) שזה מחלחל גם לפולמוס הפנים-חרדי בסוגיה. לדעתי זה כיוון הרסני מאוד. ואסביר: אי אפשר להעמיד את הגזענות החרדית באותו רצף של זו הדתית לאומית והכללית. זה עוול מטורף לשני הציבורים האחרונים והנחה מפליגה לחרדים. הדברים האלה פשוטים וידועים, אבל חשוב לי לחדד אותם: הגזענות החרדית היא גזענות קלאסית על רקע גזעי טהור, לא תרבותי, לא כלכלי ולא דתי. גזעי. הציונות הדתית היא גזענית אולי במובן התרבותי, גזענות (?) שמוכיחה שהם לא פתוחים ומכילים כמו שהם מספרים לעצמם, אבל הם רחוקים מאוד מהדרה ואפליה על רקע גזעי. 60 (!) אחוזים של נישואי תערובת, 0 מוסדות שמקוטלגים לפי שיוך עדתי, ואינספור ר״מים ורבנים מזרחים בדרגים הגבוהים וכו' - יוכיחו.
והחרדים מה? את האחרונה שצריך לספר לה שילד ממוצע בחיידר נחשף ביום אחד לגזענות (אמיתית. טהורה. סיסטמטית) שכל הציונות הדתית ביחד לא מנפיקה בעשור. שלא לדבר על סמינרים, שידוכים וכיו״ב.
אלא מאי? במסגרת התיקון הגדול חשוב להגיע לכל הפינות, גם אלו הפחות אפלות. ועדיין, לדבר על הגזענות החרדית באותו הקשר של זו הכללית זה פספוס במקרה הטוב, וסוג של הכחשה מכוונת במקרה הרע.
מה שקורה כרגע שהרבה מאוד חרדים מאמצים את הנרטיב שמפמפם אבישי בן חיים שלקח על עצמו כמעט כפרוייקט חיים לחשוף את מה שהוא מכנה ״הגזענות המפא״יניקית של האליטה הציונית-דתית״. ליבי אומר לי שהוא עושה את זה כדי לברוח מהתמודדות עם ההאשמות כלפי ש״ס ודרעי בנידון, אבל גם אם לא, בשורה התחתונה חרדים רבים עושים שימוש ב״פרוטוקולים של זקני הציונות הדתית״ שהוא מפרסם, הן כדי להתנקות מצפונית והן כדי להכניס עוד קצת ל״מזרוחניקים״.
כאמור, העיסוק בסוגיה על שלל הבטיה חשוב מאוד, אבל כדאי מאוד לא להכניס את חשבון הנפש של הציונות הדתית שהוא בבחינת דקדוקי עניות ממש ביחס לעוצמות המבהילות של התופעה אצל החרדים. לדון על שניהם באותו הקשר זה כמו לעשות חיבור בין העוני בישראל לרעב בסרי לנקה...הלוואי, הלוואי שהגזענות החרדית היתה מסתכמת באליטיזם התרבותי של הציונות הדתית.
עד כאן דבריו.
כיוון שיש לי היכרות מוקדמת עם הכותב, ההודעה הזו מאוד הפתיעה אותי, היו בה כנות ויושר, אינטלגנציה חברתית גבוהה ומבט מפוכח שאני מתקשה למצוא בשיח שלי מול חברים וחברות מבני עדות אשכנז, שכמעט ברוב המקרים מגלים ניכור מוחלט לנושא. או מוצאים לו צידוקים שונים ואפילו אקדמיים. ובמקרה הגרוע ממש נלחמים בכל מי שנאבק בנושא.
עניין אותי לדעת, מהו מוצאו של הכותב, הנחת היסוד שלי רוב הזמן, שמי שלא חווה את הדרה ואפליה על בשרו, מתקשה לגלות רגישות למאבק במשהו שלא הכיש אותו, כיוון שתמיד חשבתי שהוא אשכנזי, שאלתי את עצמי (ואותו) אולי קרה וכמה גנים סוררים התנחלו אצלו.
מסתבר שהוא מעורב, אבא הונגרי, ואמא מתערובת של עדות פחות מובחנות כ"מזרחיות" כמו טורקים, מצרים וחלאבים. אבל לדבריו, כנראה בגלל הניראות והשם "זכיתי להנחת סלב ותמיד ספרו אותי כאשכנזי במוסדות".
ניסיתי להבין איך קורה, שמישהו ש"עובר מסך" מכל בחינה מפתח רגישות לנושא, למרות שהוא לא חווה את זה על בשרו.
וכך הוא מספר:
"באופן אישי את הבומבה שלי חטפתי בבחינות לישיבות גדולות. הלכנו להבחן לישיבה ליטאית נחשבת, שישה בחורים מהישיבה, ארבעה אשכנזים (אני ביניהם) ושני ספרדים. יצא איכשהו שאחד הספרדים הגיע באיחור, ככה שנכנסנו לפניו. כנראה שהרשמנו אותם מאוד ואיך שהסתיימה הבחינה הודיעו לנו שהתקבלנו. כשיצאנו נתקלנו בבחור השישי, הספרדי, שראה אותנו צוהלים ושמחים. הפרצוף שלו ברגע שהוא הבין שזה משחק אבוד, כי כבר הכניסו ספרדי על המכסה - זה משהו שילווה אותי כל החיים.
זוכר איך היום הכי שמח לכאורה הפך לי לגוש אחד גדול בלב. מין נפילת אסימון של שנים ארוכות שבהן הכל עבר לידי בלי ששמתי לב, בלי שהבחנתי בזה שילדים בני שלוש עשרה יכולים להיות הכי טובים בכתה, ועדיין לדעת ולהצהיר שהם תלויים בשלושה אשכנזים כדי להתקבל לישיבה קטנה. כנ״ל בישיבה גדולה. זו מציאות הזויה ומטורפת, שמלווה גם בהפנמת דיכוי קלאסית (״תשמע, אני מבין את הראש ישיבה שלא רוצה יותר מידי ספרדים כי וכו' וכו').
ההשלכה המעשית של זה היתה שבשידוכים הצהרתי שאין לי שום בעיה עם בחורה מזרחית, המשפחה המורחבת החלה להפעיל לחץ כבד, כדי שאני לא אעשה להם את הבושות האלה (״אם אתה לוקח ספרדיה אתה דופק את כל המותג״ או משהו כזה), בצדק מסויים מבחינתם. אז נסוגתי בסוף לחצי חצי.
בכל אופן כשאני לוקח את הסיפור הקטן שלי, של ילד, נער ואחרי זה בחור, שכל החיים שלו עברו דרך משקפי גזע הכי חד משמעיות שיש (ועוד יצאתי באמת בזול) אני לא יכול לשמוע אפילו צל צלה של הטפה חרדית לכיוון הציונות הדתית בנושא הזה."
בשלב הזה, אני מפצירה בו לתת במה לסיפור הזה, כי אני מאמינה בשיח ובהעלאת מודעות כמנוע ריפוי חברתי, הוא מסביר לי שהוא לא יכול להיחשף בהקשר הזה ולדבריו "מחכה שאחיו הקטן יתחתן כדי להשיל מעליו מגבלות צנזורה" אני מציעה לפרסם את זה בעצמי והוא מסכים ומסיים באנקדוטה שמזכירה לי חברת ילדות אשכנזיה שלרוע מזלה נולדה בצבע לא נכון וכמה היא סבלה מהצקות על רקע זה.
"לא יכול להתהדר בשום טראומה שחוויתי, למעט אחת: בתור ילד הייתי אוהב לבקר בבריכה, ואיפה שהוא בכיתה ז'-ח', לחשה לי נשמה טובה אחת (באמת נשמה טובה) שנהייתי ממש כהה לאחרונה וזה עלול לעשות לי בעיות בישיבות. מפה לשם אני זוכר את עצמי מורח קרם הגנה כל חצי שעה בערך, ועומד שעות מול המראה כדי לוודא שלא השתזפתי בכהוא זה מעבר למה שכבר קלקלתי"
אני רוצה להודות לאותו חבר יקר על הכנות, על הסולידריות, ועל הניסוחים הכל כך מדוייקים שלו, שחידדו גם אצלי המון תובנות.
תקופה של אהבת חינם עכשיו, אומרים, ימי בין המצרים, בואו נסתפק בהורדת כמה חומות של שנאה עתיקה ופרימיטיבית כי כבר תשע"ז פה.
ותודה לחברים מתרבות': אלי ליפשיץ, אלחנן קוטלר וגרשון מושקוביץ על החלוציות בהעלאת הנושא לדיון.